פסק-דין בתיק עמ"נ 3314-06-10

1.         המערערת, חברה העוסקת בבנייה, נדרשה ביולי 2002 על ידי המשיבה, עיריית באר שבע לתשלום היטלי ביוב בקשר עם פרויקטים שבנתה המערערת בשכונת רמות בבאר שבע.

            המערערת שילמה לעירייה את מלוא ההיטל הנדרש - מיד עם דרישתו. (ביולי 2002).

            כחלוף 4 שנים, באפריל 2006 תבעה המערערת את עיריית באר שבע בבית משפט השלום באשדוד להשבת מלוא סכום היטלי הביוב ששילמה (4 שנים לפני כן) וכן השבת אגרות והיטלים שונים נוספים ששילמה לעירייה בקשר עם הפרויקטים שבנתה.

            עילת התביעה שנטענה הייתה כי מלוא האגרות וההיטלים האמורים שולמו כבר, קודם לדרישת העירייה, למשב"ש במסגרת חוזי המכרזים בהם זכתה המערערת ביחס לפרויקטים הנ"ל, וכי המערערת נאלצה להיכנע תחת מחאה לדרישת העירייה לתשלום ההיטלים - שכן העירייה התנתה, לטענת המערערת בתביעתה הנ"ל, את מתן היתרי הבנייה בביצוע התשלומים.

2.         סמוך לאחר הגשת התביעה פנתה העירייה לבימ"ש השלום בבקשה לדחייה על הסף של מרכיבי תביעה השונים, שהסמכות לדון בהם נתונה לטריבונלים אחרים. בין אלה, התביעה לעניין היטלי הביוב.

            זאת הואיל ועפ"י סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב - 1962 (להלן - "חוק הביוב"):

            "בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28 רשאי תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני ועדת הערר, והועדה רשאית לאשר את דרישת התשלום בשינויים או בלי שינויים או לבטלה...".

            ביום 13.5.2007 נתקבלה בקשתה הנ"ל של העירייה ובית משפט השלום (כב' השופט א. חזק) בהסתמך על הוראת סעיף 30 לחוק הביוב ופסה"ד בעניין רע"א 2425/99 (עיריית רעננה נ. י.ח. ייזום והשקעות בע.א., פד"י נד (4) 481 - להלן - "הלכת ייזום") - דחה על הסף את תביעת המערערת ככל שעניינה בהיטלי הביוב (ובמספר נושאים נוספים שאינם מענייננו).

            המערערת דנן לא ערערה (ולא ביקשה רשות לערער) על אותה ההחלטה.

3.         כחלוף חודשיים, ביום 8.7.2007, הגישה המערערת דנן ערר לוועדת הערר עפ"י חוק הביוב, כנגד היטלי הביוב שהוטלו עליה על ידי העירייה חמש שנים קודם לכן, ביולי 2002.

            בשלב המקדמי של ההליך נבחנה טענת ההתיישנות הספציפית שהודעת הערר לקחה בו. לאמור, עפ"י סעיף 30 לחוק הביוב המועד להגשת ערר על דרישת תשלום היטל ביוב הינו 30 יום - ואילו העוררת המתינה חמש שנים תמימות עד להגשתו.

            לאחר חילופי הטענות בין הצדדים בשאלה זו, החליטה ועדת הערר (בראשות כב' השופט י. פרסקי ולצידו חברי הועדה מר י. בן נון ומר ע. בניטה) ביום 27.4.2010 לדחות הערר על הסף מחמת ההתיישנות המופלגת שבמועד הגשתו.

            (יצוין כי ב- 2009 תוקן חוק הביוב על דרך ביטול הליך הערר בפני ועדת הערר - וזאת כמפורט בסעיף 76 (ג) לחוק ההתייעלות  הכלכלית) התשס"ט 2209.

            לאור זאת ההתייחסות שתבוא להלן להוראות האמורות מחוק הביוב יהיו כולן כנוסחו לפי תיקון 2009).

4.         בפני ערעורה המנהלי של המערערת כנגד אותה ההחלטה.

            ואלה עיקר טענותיה של המערערת.

            א.         בדרישות תשלום היטלי הביוב (מיולי 2002) לא צוינה זכות הערר לועדת הערר,

כנדרש בסעיף 28 לחוק הביוב.

על כן, לא החל כלל "מרוץ ההתיישנות".